מוות תמיד היה קרוב לליבי. הוא סקרן אותי, העסיק אותי במחשבות וליווה אותי לאורך השנים.
הוא אף פעם לא גרם לי ללכת על קצות האצבעות.
נדמה שהוא נטע בי רצון לחיות חיים מלאים.
השבריריות שהוא יוצר, ההפתעה, השבר, הכאב ובעיקר הסופיות המוחלטת שלו גרמו לי עם השנים לשאוף למצות רגעים, לחיות במודעות לרגע הזה, לפתור חיכוכים וחוסר הסכמה ולקבל את חוסר הוודאות שבחיים בהסכמה.
בשני העשורים האחרונים ליוויתי נשים ומשפחות בתקופת ההריון והלידה בתהליכי היצירה של חיים חדשים והבאתם לעולם. למרבה ההפתעה המוות מגיע גם למקומות החיים ביותר, כאלו שאנחנו לא מקשרים למוות. גם במקרים המורכבים והכואבים ביותר, כנות היתה תמיד המרכיב החשוב ביותר בעיני בהתמודדות מול מצב בלתי נתפש וכואב כל כך.
אני מאמינה שבכל אתגר פועמת אפשרות של צמיחה והתפתחות, הם נוצרים יחד ושזורים
זה בזה. לא תמיד זה ברור; לפעמים הכאב, הכעס, התסכול והצער לא פותחים את הדלת לאפשרות.
יש מקרים בהם קשה מאוד להתמודד.
כדי לצמוח חייבים לעבור דרך הקושי והכאב. להרגיש הכול, לשהות בתוך אי הנוחות שהמוות מוליד.
לימדו אותנו לפתור מצבים אבל פחות איך להיות בהם וכשאנחנו לא יכולים לפתור אנחנו הופכים חסרי אונים, זו אחת הסיבות שמוות מפחיד – כי אין איך לפתור אותו.
רובנו לא מדברים על המוות. אנחנו לא אוהבים אותו. אבל מוות מוליד הזדמנויות וכדי "לנצל" אותן אנחנו צריכים לפעול, להכיר את האפשרות.
לא צריך מוות כדי לנצל את ההזדמנויות שהוא מוליד.
כדאי להשתמש בפוטנציאל הטמון בו כדי לחיות דקות, שעות וימים במילואם.
מתוך ההקדמה לספר "אולי המוות הוא גם הזדמנות"

אפשר להשאיר פרטים או ליצור קשר טלפוני 0505614754
